Quantcast
Channel: נירית נלסון –מגזין פורטפוליו
Viewing all 24 articles
Browse latest View live

תפריט מנצח בתערוכה ״נימוסי שולחן״

$
0
0

התערוכה ״נימוסי שולחן״ בגלריה האוניברסיטאית מעלה על השולחן תפריט מנצח המשלב אמנות, תיאטרון וקולינריה, ויותר מכל מסמן את שובה של הגלריה לחיק הפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת תל אביב. הפרויקט עוסק בנושא האוכל ומקומו בתרבות, באמצעות יצירות ישראליות ובין־לאומיות עכשוויות, המציגות  התנהגות אנושית חברתית דרך אחת מהפעולות היומיומיות הבסיסיות ביותר.

סביב התערוכה המרכזית שאצרה נירית נלסון, מתקיימים אירועים קולינריים באוצרות רונית ורד, מחזות של החוג לתיאטרון וסדרת הרצאות, הקרנות סרטים, סיורים ומפגשים עם חוקרים ומומחים בנושאי אוכל, חברה ותרבות, בהובלת האוצרים הראשיים של הפרויקט – ראש החוג לתולדות האמנות ד״ר ספי הנדלר וראשת החוג לאמנות התיאטרון ד״ר שרון אהרונסון־להבי.

Hagit:

הי נירית, מה שלומך? ראיתי את התערוכה בפתיחתה והייתה תחושה של התרגשות גדולה – וכעת אני מבינה שנפתח שלב חדש?‎

Nirith:

האמת שסף ההתרגשות נשמר במידה מסויימת לכל האורך, ובאופן מפתיע ומשמח יש עניין רב. לאחרונה נפתחה תערוכת תפריטים שאצרה רונית ורד: תערוכה קאמרית, צנועה ומעניינת. מבט היסטורי שיכול ללמד כיצד החברה הישראלית השתנתה, דרך בחינה של תפריטי מסעדות‎

Hagit:

בואי נלך אחורה רגע ותספרי איך החלה העבודה על התערוכה? מי הגה את הרעיון המקורי?‎

Nirith:

ד״ר שרון אהרונסון להבי (ראשת החוג לתיאטרון ומנהלת התיאטרון האוניברסיטאי) עניינה את ד״ר ספי הנדלר (ראש החוג לתולדות האמנות ומנהל הגלריה) במחזות של המחזאית הצרפתייה־יהודייה ז׳אנין וורמס המכונים ״מחזות קולינריים״. הוא החליט ליזום תערוכה אינטר־דיסציפלינרית על אמנות ואוכל. הוא פנה אליי לאצור את תערוכת האמנות ואל רונית ורד להיות האוצרת הקולינרית‎. לאצור תערוכה על אמנות ואוכל זה כמעט כמו לאצור תערוכה על אמנות. יש הרבה מאוד אמנים שעוסקים או נגעו במפגש זה. לכן ביקשתי לקרוא את המחזות ולהתחיל את החשיבה משם‎

לאצור תערוכה על אמנות ואוכל זה כמעט כמו לאצור תערוכה על אמנות. התחלתי את החשיבה מהמחזות הקולינריים והחברתיים של המחזאית ז׳אנין וורמס

זוהר גוטסמן, פסלי גבינה

הנס אופ דה בק

Hagit:

מרגש במיוחד לראות את הגלריה חוזרת לחיק הפקולטה לאמנויות באוניברסיטה, ועוד יותר מעניין שנוצר שיתוף פעולה בין מחלקתי רחב. ‎אני משערת שאוכל הוא מכנה משותף אידאלי

Nirith:

בהחלט. גיליתי כי המחזות של ז׳אנין וורמס עוסקים באוכל כתירוץ לביטוי ביקורת חברתית ופוליטית והם מאופיינים בעודפות גדולה. המחזה ״המתכון״ והמחזה ״קפה ועוגה״ מראים חצייה של גבול הטעם הטוב, לעומת זאת, המחזאית עצמה חיה על דיאטה של קפה, סיגריות וביצה אחת ליום‎. ב״קפה ועוגה״ הנשים שנפגשות בבית קפה אוכלות קינוחים רבים בזה אחר זה בלהט השיחה על קשרים חברתיים ובגידות. זה הוביל אותי לכך שאותה עודפות מובילה להשטחה, כלומר סוג של רזון קונספטואלי, כיוון שהן כבר אינן מרגישות את הטעם של אף אחד מהקינוחים שאכלו

Hagit:

אמאלה! או במילים אחרות: האמא היהודייה שבי מזועזעת. אבל אני מניחה שהפרעות אכילה הן מנוע יצירתי לא מבוטל. כמו הפרעות מסוגים אחרים

Nirith:

את עולה על נקודה מרכזית חשובה בקונספט של התערוכה: קפקא, פול אוסטר, סמואל בקט ואחרים מדברים על רעב בהקשר של יצירה. לא במחשבה שצריך להיות רעב בשביל ליצור אלא רעב כחלק מהמהלך הקיומי של היצירה. ‎קפקא כתב סיפור קצר בשם ״אמן הרעב״ שם האמן מחליט לאמץ את הרעב וההרעבה כחלק מהפרפורמנס שלו, עד שהוא גווע.

קפקא, פול אוסטר, סמואל בקט ואחרים מדברים על רעב בהקשר של יצירה. לא במחשבה שצריך להיות רעב בשביל ליצור אלא רעב כחלק מהמהלך הקיומי של היצירה

טונג׳ה

Hagit:

מציאות קפקאית‎. חשבתי על העבודה של האמן התורכי טונג׳ה  – שרושם בכשרון רב את ארוחות העריצים. אם זה בהקשר הקפקאי של הנאות מעוותות או בהקשר של ״קפה ועוגה״ – דברים המאבדים את טעמם  ‎

Nirith:

הפרוייקט Desire של טונג׳ה מנסה לשרטט מהלך מעניין של אוכל שיכול להיות עממי, כמו במקרה של חרושצ׳וב או של צ׳רצ׳יל – שבו המנהיגים רוצים להלאים מנה כדי לבטא אידיאולוגיה: במקרה של חרושצ׳וב אימוץ של מאכל אוקראיני, בורשט, להיות מאכל לאומי רוסי (סובייטי) ולהראות מנהיג שאוכל מנה עממית ככל האדם. ‎במקרה של צ׳רצ׳יל, אחרי מלחמת העולם השנייה, צ׳רצ׳יל מעודד ילודה. לכן הוא בוחר ברוסטביף ויורקשייר פודינג שהיא מנה של יום ראשון, ביתית, לשמונה נפשות‎.

לעומתם, יש מנהיגים שרוצים לבטא את כוחם ולהזין את פולחן האישיות סביבם כמו סטלין (מנת ארגווי – מאכל גיאורגי שמעיד על מוצאו), צ׳אוצ׳סקו (אויסטר וקוויאר כשהעם שלו רעב ללחם) ומאו צה טונג, שהוא האנין טעם מבין כל המנהיגים‎

אהבה, מלחמה ופולחן דתי

Hagit:

אוכל הוא המקום שמפגיש את האנושי והבסיסי שבכל אדם – בין אם הוא מנהיג עריץ ובין אם הוא דלת העם. זו חשיפה של משהו מאוד אינטימי‎‎. בחלק מהעבודות יש גם רמז לפולחן דתי – לדוגמה בשולחן הלחם והמלח של מירצ׳ה קנטור. ‎אז יש לנו: הפרעות אכילה; שלטון עריץ; דת… וכל אלה עטופים בנימוסי שולחן ‎

Nirith:

היצירה שיכור של דורון רבינא וכך גם היצירה Cheesy Sculpture של זהר גוטסמן, מתייחסות לערכים ויזואליים בידע התרבותי שלנו שהם בוחרים להביט עליו מזווית אחרת‎. מירצ׳ה קנטור לוקח את הדימוי של הסעודה האחרונה ומשנה אותו. הוא מעלים את הדמויות אך לא את התחושה הגופנית שנוכחת בלחמים. גם בשל האמירה של ישו בסעודה האחרונה שהלחם הוא בשרו והיין הוא דמו, אך גם בשל הסכין החותך בבשר הלחם. סבתו של קנטור נהגה לפזר מלח על החתכים שלו כשרב עם אחיו.‎

מירצ׳ה קנטור, לחם ומלח

Hagit:

אכזרי ‎

 

Nirith:

דורון רבינא מחבר מסורת מתולדות האמנות של ציורי טבע דומם עם אקט עכשווי של שיכורים במסיבה, שנרדמים וחבריהם יוצרים טבע דומם עליהם מהאוכל המוגש במסיבה – ומצלמים‎. ההכנסה של דמות לתוך טבע דומם מאזכרת את המחשבה על שינה כמוות זמני. ההתבוננות בפירות בשיא הבשלות צריכה להביא להבנה שהשלב הבא הוא ריקבון. כך גם במקרה של נעורים‎

Hagit:

יש בתערוכה לא מעט שימוש באוכל עצמו כחומר גלם ליצירת האמנות – הלחם והמלח של קנטור, הפיסול בגבינה של גוטסמן ועוד. וחשוב לומר שלא התפתית ללכת בדרך הקלה ולעשות ״אמנות באוכל״. ובכלל – התערוכה עשויה במידתיות ראויה לציון, לא מתפתה לנושא שלה והופכת לפופוליסטית ופשטנית‎

Nirith:

תודה רבה‎ 🙂 החלטתי שהתערוכה תעסוק בין השאר בעודפות, אך לא תראה כך‎

Hagit:

עודפות היא מילת המבחן. כשעוסקים במזון מובן מאליו שהוא מקור לצמיחה ולהזנה, אבל גם לסיאוב ולריקבון. העודפות יושבת בנקודת המעבר בין השניים? ‎

Nirith:

העודפות היא אכן ציר מרכזי בקונספט של התערוכה יחד עם רזון מסויים שנמצאים באותו מרחב. הם אינם שני קצוות על ציר ומבחינתי גם אינם מנוגדים או משלימים זה את זה. הם קרובים מאוד ואף נפגשים. 

טסויושי אוזוואה

בן הגרי, שיטת הסלמי (הקרנה מבעד לפרוסות נקניק)

בן הגרי, שיטת הסלמי, הקרנה מבעד לפרוסות נקניק

חיילי שוקולד או טבח במוזיאון

Hagit:

אני רוצה לדבר על דימויי קרב וקונפליקט: העבודות של בן הגרי שמקרין סלמי (״הסלמה״ – שם מדהים) במקרן על מסך; חיילי השוקולד של מיכה לורי; הצילומים של טסויושי אוזוואה – נשים יורות בכלי נשק עשויים ממתכוני ירקות ודגים ועוד. כמובן שגם איזכורי המלחמות והגנרלים בעבודה של טונג׳ה – גם פה האוכל מזין מיתוסים של שליטה וכוח‎

Nirith:

בן הגרי יצר את העבודה הזו במיוחד לתערוכה (כך גם יצירתה של הילה עמרם ״מטבוליזם״). שיטת הסלמי הומצאה על ידי יהודי הונגרי בעבור סטלין שרצה להשתלט על מזרח אירופה והבלקן ללא מלחמה. בן עבד עם קצביה בניו יורק והמקרן מכיל עשרות פרוסות של סלמי מסוגים שונים. עם הזמן, הנורה במקרן מחממת את השומן, שנוזל ומשנה את הנוף שאנו חוזים בו‎.

חיילי השוקולד של מיכה לורי הם סיפור מעניין. מיכה חשף בפניי את הסיפור המלא רק כעת: ב־1969 נוצרו התבניות לחיילי השוקולד כמחאה על האופוריה ממלחמת ששת הימים. הוא פנה לעלית כדי לצקת אותם, אך החברה לא הסכימה לשתף פעולה. ב־1994 לורי פנה שוב לעלית, כיוון שיגאל צלמונה (אז בתפקיד אוצר ראשי לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל) רצה להציג את היצירה במוזיאון ישראל. הפעם הם הסכימו, אך בסופו של דבר מקס ברנר יצקו את החיילים.

עבדתי אז במוזיאון ישראל וכל הצוות האוצרותי היה בטוח שאף אחד לא יעז לאכול מחיילי השוקולד. בערב הפתיחה התבדינו – היה שם טבח ואחרי שעה נאלצנו לעצור את הקהל מלהמשיך לאכול. אני בחרתי להציג את אותם חיילים פגועים שנותרו מהתערוכה, ולא לצקת אותם מחדש. התוצאה היא מראה של שדה קרב. אגב, במהלך המחקר לתערוכה גיליתי שמי שהמציא את המושג ״חייל של שוקולד״ היה ג׳ורג׳ ברנרד שו בסוף המאה ה־19 במחזה Arms and the man‎

Hagit:

בחדר השלישי בתערוכה יש דומיננטיות נשית – סינדי שרמן, מאיה מוצ׳בסקי, יעל פרנק ועוד – וזה גם אזור שיש בו לדעתי מיניות יותר ברורה, במקרה או שלא‎. אולי ״פוריות״ היא מילה מתאימה יותר?‎ העבודה של מיה מוצ׳בסקי מציגה מחזוריות, פתיחה וסגירה, התגבשות והתפוררות של כלי אוכל, כמו עלי כותרת וקצת כמו מחזור חיים

Nirith:

זו פרשנות מעניינת שלא חשבתי עליה. סינדי שרמן, הילה עמרם, יעל פרנק, מיה מוצ׳בסקי פרנס ומיה בלוך (ביצירה קטנה בסוף, אך בעיניי חזקה) אכן מייצרות מבע שמדבר על מחזוריות אך גם על מקומות של התפרצות חסרת שליטה, הרס וגם איפוק. היצירה של יעל פרנק והילה עמרם, לדוגמה, מראות מבע מסודר, מהוגן ומאופק אך מרמזות על מצב של רגש ומצוקה. ביצירה של מיה בלוך, אנשים מתכנסים לסעודה סביב השולחן – אוכלים ושותים ולא שמים לב שיש פריטים נוספים על השולחן – זוג שמתנשק. דין הדמויות כדין האובייקטים‎

Hagit:

…אם את מזכירה את ההתכנסות סביב השולחן אני חייבת לחזור לעבודות הווידאו הנהדרות של הנס אופ דה בק: מצד אחד הן נראות תיעודיות לגמרי ומצד שני מספקות פרודיה נוקבת על קונבנציות של מנהגים חברתיים. את תשומת ליבי תפסו גם התאומות (או אולי סתם אחיות) שבמקום אחד הן צעירות שופעות ובשלות – לבושות ורוד פתייני, ובמקום אחר הן זקנות בעלות ראשי שיבה ולבושות בשחור מוסרני… וכך נוצרת תחושת הזדקנות בלתי נמנעת, לצד פטפטנות, שותפות גורל, ‎תיוג חברתי‎

Nirith:

העבודה הזו ממגנטת. האמן בחר לתאר שלוש סצינות ממעגל החיים: חתונה, יום הולדת לאדם בן 70 וסעודת אבל לאחר הלווייה. הן כולן ערוכות היטב לפי כל כללי הטקס, ועם זאת בכל אחת מהן יש הגזמה. ישנן דמויות שמחזקות את המרכיב הפרודי וגם מעט אירוני: החתן והכלה האומללים, דמות השיכור בחתונה; הגבר הנועץ מבט לא תקני במחשוף של הגברת שלידו ביום ההולדת.

אסיים במשהו מהמחקר שערכתי: מסתבר שטולוז לוטראק עסק בבישול שמבחינתו היה חלק מהעיסוק שלו באמנות ויצר אירועי אוכל מעניינים. אדוורד וויאר, חברו, מתאר אירוע שבו לוטראק החליט שלאחר מנת הגבינה הוא מזמין את אורחיו לדירה של חבר שבה יצירה לא ידועה של אדגר דגה הייתה תלויה על הקיר. הוא הצביע על היצירה ואמר: ״הנה הקינוח שלכם״‎

Hagit:

יפה! ולבסוף: על מה את עובדת כעת, מה הפרויקט הגדול הבא? ‎

Nirith:

נוסעת להעביר סדנה על אוצרות באוניברסיטה בגרמניה וביולי עורכת סיור בפריז על אופנה ואמנות‎

Hagit:

נשמע מצוין. בהצלחה‎

Nirith:

תודה רבה

The post תפריט מנצח בתערוכה ״נימוסי שולחן״ appeared first on מגזין פורטפוליו.


קול קורא: עיצוב טרי 2019

$
0
0

יריד האמנות והעיצוב צבע טרי פותח עשור חדש ויערך באביב 2019 בתל אביב. ביתן עיצוב טרי ביריד יציע תמונת מצב עדכנית של עולם העיצוב העכשווי בישראל. הביתן יכלול תצוגות של מעצבי מוצר עצמאים, סטודיות לעיצוב מוצר ולקרמיקה, גופים מסחריים ומותגי עיצוב, לצד פרויקטים של אקדמיות וגופי תרבות.

מעצבים עצמאיים – ביחיד, זוג או קבוצה – מוזמנים להגיש פרויקטים של סדרות מוצרים חדשות ותערוכות מכירה בחשיפה ראשונה לתצוגה ולמסחר בביתן עיצוב טרי 2019. לפרויקטים שייבחרו ע״י הצוות האוצרותי של היריד יוצעו שטחי תצוגה להשכרה בביתן עיצוב טרי. ניהול אמנותי ואוצרות: יפעת גוריון. יעוץ אוצרותי: מיה דבש, אוצרת ראשית, מוזיאון העיצוב חולון; נירית נלסון, אוצרת ומרצה לאמנות.

  • מועד אחרון להגשה: 15.11.18
  • תינתן עדיפות לפרויקטים חדשים שטרם נחשפו ולמוצרים במהדורה מיוחדת ליריד.
  • אפשר ואף רצוי להציע פרויקט שהוא שיתוף פעולה בין מעצבים שאינם עובדים יחדיו בשגרה, החוברים במיוחד לצורך שכירת שטח משותף לתצוגה משותפת ביריד.
  • אפשר להגיש הצעה לחלל משותף למעצבים, גם אם אינם משתפים פעולה במוצגיהם, כל עוד התצוגה ותפיסת החלל משותפות.
  • שטח תצוגה אחד אינו ניתן לחלוקה למספר מציגים נפרדים.

לקבלת פרטים נוספים ומחירי השכרת שטחים, ולהגשת פרויקט – לחצו כאן

The post קול קורא: עיצוב טרי 2019 appeared first on מגזין פורטפוליו.

מפגש בין אמנות וטכנולוגיה בתערוכות חדשות במוזיאון פתח תקוה לאמנות

$
0
0

ארבע תערוכות חדשות יפתחו במוזיאון פתח תקוה לאמנות הערב (חמישי 1.8), באירוע פתיחה שיכלול מופעי פרפורמנס. התערוכות יבחנו את הקשר המורכב בין אמנות וטכנולוגיה מזוויות שונות, בהן התפתחות הבינה המלאכותית, יצירה אנושית מול יצירת מכונה, השפעת הדיגיטלי על האנושי, שעתוק, פרשנות והומור עצמי.

DEEP FEELING: רגשות ובינה מלאכותית

התערוכה ״DEEP FEELING: רגשות ובינה מלאכותית״ תאיר את החיבור שבין האנושי לטכנולוגי, בדגש על רגשות. בינה מלאכותית היא ענף מתפתח במדעי המחשב, שמאופיין ביכולות שעד כה אפיינו את האנושות בלבד – כמו למידה מתפתחת ועצמאית. מראשית שנות ה־90 התפתחה הטכנולוגיה הדיגיטלית במהירות וגרמה לשינויים מרחיקי לכת בהיבטים הפוליטיים־חברתיים. שינויים אלו, כמו תפיסת העצמי שעברה מהפיזי אל הווירטואלי ולרשתות החברתיות, או תפיסה שונה של המרחב דרך שימוש בטכנולוגיות GPS, עוררו את השיח על השפעת הדיגיטלי על האנושי.

האמנים המשתתפים בתערוכה הם מהבולטים בשילוב בין אמנות וחדשנות, והם מדגישים את ההיבטים הפילוסופיים והרעיוניים שביצירה עם הדיגיטלי. מקצתם שיתפו פעולה עם מתכנתים, אחרים התבססו בתחום מדעי המחשב והציגו בתערוכות רבות. תוך שימוש בטכנולוגיות שונות הם בוחנים את מקומו של הרגש, בזמנים בהם האינטליגנציה המלאכותית נדמית לעתים גדולה מהאדם. היצירות עוסקות בשינויים החברתיים והרגשיים בהווה ובעתיד, ונוצרו במיוחד עבור התערוכה.

אמנים משתתפים: ניבי אלרואי, איל גרוס וערן הדס, דור זליכה לוי, ליאור זלמנסון, פאביו לטאנצי אנטינורי (ספרד), מאיה מגנט, ליאת סגל, מירי סגל, דניאל סמול, רוני קרפיול. אוצרת: נוהר בן אשר. שיח גלריה עם אוצרת התערוכה והאמן פאביו לטאנצי אנטינורי יתקיים ביום שבת, 3.8.19, 11:00

ליאת סגל, FOMO, מתוך התערוכה DEEP FEELING

דניאל סמול, מתוך התערוכה DEEP FEELING

פאביו לטאנצי אנטינורי, אלים משועבדים זמנית, מתוך התערוכה DEEP FEELING

עולם בתוך עולם

ישעיהו שיינפלד היה צייר ישראלי, שנולד בקישינייב, מולדוביה, עלה בשנת 1928, התיישב בפתח תקוה ועבד במחצבה. שיינפלד החל לצייר רק בגיל 62, והתמסר לסגנון האמנות הנאיבית. בפרויקט מיוחד בשיתוף חברת אינטל, נסרקו יצירותיו של שיינפלד והוטמעו לתוך מערכת בינה מלאכותית. המיצב האינטראקטיבי יצלם את הצופה המשתתף, ויצייר אותו מחדש בסגנון יצירותיו של שיינפלד. תכנון וביצוע: יקיר זהר, דימה קנבסקי. הפרוייקט נעשה בשיתוף המייקרים של אינטל.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

גחליליות פצועות וברקים בצנצנת

״אם הייתי יכול לאסוף ברקים בצנצנת, הייתי נותן אותם לגחליליות פצועות, שישובו לנצנץ ויראו שוב את דרכן״. ציטוט זה מדברי משורר אינטרנטי עלום לוכד את רוח התערוכה, את האפשרות להתבונן באוסף קטן, לעתים אזוטרי או אקלקטי, ולהרוויח שפע של תובנות שעולות מאותו ריבוי מרוכז. התערוכה תעסוק באוספים; לא באספנות כתכונה או פעולה, אלא בשאלה מה אנחנו יכולים לראות ולהבין מתוך התבוננות במקבץ, בריבוי. באופן שבו ההצגה של פריטים מאותה משפחה זה לצד זה משפיעה על דרכי הקריאה שלהם. המִקבצים בתערוכה לא שואלים על תכונת האספנות, אלא במה שעולה מעצם הנחֲתם בצוותא, ובמבט המרובד והמרובה שהם מחוללים. משתתפים: חמודי ג׳נאם, אוריאול וילנובה, אנה לונד, רות פתיר, גבריאל קורי, סלין קונדורלי. אוצרת: נועם סגל.

התערוכה גם מחביאה ״ברקים בצנצנת״, ותארח תערוכה בתוך תערוכה: ״G/host״, שנאצרה במסגרת קורס ״תערוכה דה פקטו״ בתוכנית לתואר שני במדיניות ובתיאוריה של האמנויות בבצלאל, ובשיתוף התואר השני לאמנויות (בהנחיית נירית נלסון וע. ההוראה אילנית קונופני). התערוכה מציגה ״רוחות רפאים״ של עבודות אמנות ישראלית קאנוניות. בצוותים של אמן/ית ואוצר/ת נוצרו עבודות מחווה ליצירות מאוסף קרן לוין לאמנות ישראלית, הכולל למעלה מ־3000 יצירות. על אותן היצירות יגיבו במסגרת התערוכה כותבים וכותבות בטקסטים שילוו את יצירות-הרפאים. התוצאה היא תצוגה של אוסף אמנות ישראלית נחשב דרך אי־הצגתו.

משתתפי התערוכה G/host:
אמנים/יות: מתי אלמליח, שחר אפק, בר דביר, נוי חיימוביץ, רוני טרבלסי, ארנסט סילבסטר־לונץ, ליהי ניידיץ, רעות קרן. אוצרים/יות: שולמית אוחנה, דניאל ונטורה, עדי יניב, נטלי כהן, מורן סולימרסקי־נועם, דביר שקד. כותבים/יות: עודד וולקשטיין, דלית מתיתיהו, גילי סיטון, שאול סתר, גיא פינקלשטיין, נעם פרתום, רועי צ׳יקי ארד, יערה שחורי, ניר שאולוף.

בועת ציור

התערוכה ״בועת ציור״, מעבודותיהם של הקריקטוריסטים ניר מולד ועמוס אלנבוגן, תציג סדרת איורים הומוריסטיים, שחושפים וממחישים את מורכבות יחסינו עם אמנות וטכנולוגיה. הקריקטורות מצליחות להפתיע בטוויסט ממזרי ומצחיק: פתיחת תערוכת ציורי מערות פרה־היסטורית, רגעים גדולים מתולדות האמנות או הצעת נישואים בין רובוטים. התערוכה משלבת הדפסים לצד ציורים על קירות הגלריה עצמה. אלה יחד מייצרים מבט רווי הומור – גם עצמי – הן על פעילותו של מוזיאון לאמנות, והן על השפעת הטכנולוגיה על האמנות בפרט ועל החיים כיום בכלל. התערוכה תלווה בתכנית עשירה לקהל הרחב הכוללת סיורים, הרצאות לכל המשפחה וסדנאות קיץ לילדים. אוצרת: רעות פרסטר.

רות פתיר, החולמים, מתוך התערוכה גחליליות פצועות וברקים בצנצנת

גביאל קורי, מים בבקבוק 1, מתוך התערוכה גחליליות פצועות וברקים בצנצנת

עולם בתוך עולם: באדיבות מוזיאון פתח תקוה לאמנות

The post מפגש בין אמנות וטכנולוגיה בתערוכות חדשות במוזיאון פתח תקוה לאמנות appeared first on מגזין פורטפוליו.

הרשימה המשותפת // 8.4.2020

$
0
0

פסטיבל ויראלי

מחול, אמנות, ספרות, תיאטרון ומיסטיקה, ירכיבו את פסטיבל ויראלי ראשון מסוגו ומיוחד לתקופת ההסגר, שיפתח ביום ראשון הקרוב ה 12.4 ויימשך שלושה ימים עד ה 14.4 בחול המועד פסח. הפסטיבל, בניהול אמנותי של ליאור זלמנסון, ניצן כהן, ארז מעין שלו ומיה מגנט, יתנהל כולו אונליין (בפייסבוק, זום, יוטיוב ועוד), ויעשה שימוש בכלים השונים שהאינטרנט והרשתות מספקות זאת, מתוך חשיבות לא רק בהמשך היצירה ובתגובה אמנותית על אירועי השעה, אלא כהזדמנות לפיתוח שפה אמנותית חדשה והתנסות בכלים דיגיטליים חדשים ליצירה.

הפסטיבל הינו יוזמה עצמאית של אמנים ואמניות שחברו יחד על מנת להציג עבודות המתמודדות עם הסדר החדש שנוצר והאינטימיות החדשה שמאפשרת התקשורת בין המסכים. בין המציגים, יותר מ30  אמנים מתחומי האמנות הפלסטית, המחול, התיאטרון והספרות: שהרה בלאו, לילך דקל אבנרי וקבוצת פאתוס מאתוס, אורי שפיר, רות פתיר, עפרי כנעני ועוד רבים אחרים. תוכנית הפסטיבל

כרזת פסטיבל ויראלי. איור: מיכאל רוזוב

שחר אפק בבידוד רזידנסי. צילום מסך

בידוד רזידנסי

האמנים תמיר ארליך ונוי חיימוביץ׳ חזרו לפני כשבועיים לארץ מלימודים בלונדון ובעודם בבידוד החליטו לשתף פעולה עם אמנים אחרים כדי להתמודד עם ההסגר בעצמם, לעזור לאחרים ולייצר תוכן מעניין ונכון לעכשיו. השניים הקימו את  bidud residency – אתר אינטרנט הפועל בפורמט של רזידנסי, שבכל יום מארח בעמוד הראשי שלו אמן, אוצר, יוצר, אחר.ת. האמנים הוזמנו לייצר פרויקט של יום אחד, והם מציגים טקסטים, עבודות בודדות או סדרתיות אנימציה, תיעוד של תהליך העבודה שלהם בבית\בסטודיו – כולן ברוח התקופה.   

בשבועיים הראשונים נכללו בין המציגים מיכל הלפמן, נמרוד גרשוני, טליה ישראלי, דוד דובשני, ניר הראל, עידו גורדון ואלהם רוקני, ליאור זלמנסון, נירית נלסון ואחרים. בהמשך ישתתפו עשרות אמנים – אחד ליום. מומלץ לעקוב.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

צילום מסך thequarantineguide.com

מדריך שימושי לבידוד יצירתי

לירן גולדברג וניל כהן, שני מעצבי תקשורת חזותית ובעלי משרד המיתוג גולדברג כהן יצרו אתר ייעודי מדריך הבידוד שיעביר לכם את הזמן בבידוד ובהסגר. השניים קיבצו המלצות טלוויזיה, גישה לספרות קומיקס ולספריית הקונגרס בארה״ב, הם מציעים ללוות את הבידוד בליין מוזיקלי מיוחד שרקחו (באמצעות ספוטיפיי); ממליצים על אימון כושר בסיוע אביזרים ביתיים (כמו טיפוס על קירות והיתלות על שולחן); וגולת הכותרת: טבלת ייאוש מקוונת לספירה לאחור בימי הבידוד.

ציירו לעצמכם

״קורוני טיים״ הוא עיתון צביעה העוסק במציאות הנוכחית בחיינו. העיתון החל לצאת ביוזמה משותפת של המאייר ישי גרייזמן והמעצבת נופר חתוכה, שניהם בוגרי המכון הטכנולוגי חולון. כמו עיתון רגיל, הוא מחולק למדורים: ספורט, לייפסטייל, אוכל ועוד, ומיועד להפצה חופשית. כרגעע הוא פעיל בפורמט של עמוד אינסטגרם ודפי צביעה 🙂

מוזיאון העיצוב חולון, הסיור הווירטואלי

סיור וירטואלי במוזיאון העיצוב חולון

כשעוסקים בעיצוב ספקולטיבי נדמה תמיד שהדברים שאנחנו מדברים עליהם יקרו בעתיד הרחוק, אם בכלל. וירוס הקורונה הפך הרבה מהעבודות המוצגות בתערוכה אקסטרים, שמדברות לכאורה על עתיד רחוק לאקטואליות מתמיד. מוזיאון העיצוב חולון מציע ביקור דיגיטלי בתערוכה, שעוסקת במצבי קיצון ובשינויים שמתחוללים בעולם. האוצרת מנהלת המוזיאון מיה דבש מנחה את הסיור הווירטואלי ועומדת על הרלוונטיות המפתיעה של העבודות בתערוכה.

עבודות של מעצבים כמו לוסי מקריי, עם עריסת דחיסה וספוטניקו עם העבודה רובוט–עורב מדברות על עולם ללא מגע, עולם של בידוד חברתי שבו אנשים משוועים לקשר. עבודות אלו אקטואליות מתמיד במצב החדש שנכפה עלינו. אלא שהאירוניה היא שהמשבר הזה והבידוד החברתי שהוא מביא איתו נובעים לא מהטכנולוגיה אלא מהטבע, מהביולוגיה. הרעיונות העולים מהתערוכה מאלצים אותנו לעצור רגע ולהתבונן שוב ביחסינו עם הטבע. הם חשובים עכשיו יותר מאי פעם.

לקריאה נוספת

The post הרשימה המשותפת // 8.4.2020 appeared first on מגזין פורטפוליו.

Viewing all 24 articles
Browse latest View live